אמ״ן — קבוצת אמנים

חומר. שכבה. זמן.

Future memories – אלינה שמוקלר — **אלינה שמוקלר** · Future memories, 2026

What We Wear I – מורן מתתיהו — **מורן מתתיהו** · What We Wear I, 2026

Terminal – ניר אדוני — **ניר אדוני** · Terminal, 2018

הקבוצה

שלושה אמנים,
שפה משותפת של חומר

אמ״ן היא קבוצה של שלושה אמנים: אלינה שמוקלר, מורן מתתיהו וניר אדוני. השם נולד מראשי התיבות של שמותינו, ובו בזמן הוא גם המילה עצמה – אמן.

כל אחד מאיתנו עובד בשפה משלו, אבל העבודות נפגשות שוב ושוב באותן שאלות. החומר אצלנו אינו רק אמצעי ליצירת דימוי – הוא חלק מהמשמעות של העבודה. טקסטורה, שכבות, ארכיטקטורה, זמן והיסטוריה חוזרים אצל שלושתנו, וכך גם המתח בין ניגודים: מה שנחשף ומה שנשאר מוסתר, האור והצל, הקשה והרך.

הקבוצה נולדה מתוך התעוררות אחרי תקופה ארוכה של דגירה – מתוך רצון לצאת החוצה, להציג, ולתת לעבודות לדבר זו עם זו.

אלינה שמוקלר

ציור · שמן על בד

„הצבע הוא בשבילי זיכרון: אני בונה אותו בשכבות עבות של שמן, וכל שכבה חושפת דבר אחד ומסתירה אחר.”

אלינה שמוקלר יוצרת ציור פיגורטיבי-אקספרסיבי הנושק למופשט – ציור שנע בין עיבוד המציאות לבין חלימה בהקיץ, בין הרצון לברוא מציאות טובה יותר לבין השקט שנמצא בתוך משיכות המכחול. במרכז עבודתה עומדים דמויות ומבנים, ורק לעיתים רחוקות הם נפגשים על אותו בד. מה שמחבר ביניהם הוא הצבע עצמו, שאצלה אינו רק אמצעי לתיאור אלא זיכרון שמתוכו מתהוות הצורות.

הציורים עמוסים בחומר. צבע השמן נערם על הבד, נוטף ממנו ונבנה שכבה על גבי שכבה, וכל שכבה נושאת בתוכה את עקבות קודמתה – צורה שכוסתה, מחווה שנזנחה, החלטה שהשתנתה בדרך. כך הופכים פני הציור לארכיון של זמן.

לטקסט המלא

היסטוריה של התהוות נשמרת בעובי הצבע – היסטוריה שהיא אישית, אבל נושאת בתוכה גם זיכרון רחב ממנה. אלא שהשכבות אינן רק נצברות; הן גם חושפות דבר אחד ומסתירות אחר, ולכן בתוך כל זיכרון טמון סוד. אלינה בוחרת בפרגמנט ונמנעת מלחשוף את כל הפרטים, ובפערים שהיא מותירה – מקום לנשימה ומקום לדמיון – הצופה הופך לשותף פעיל, מי שמשלים את מה שלא נאמר.

העין נודדת על פני הבד: נחה לרגע על משטח שטוח ונושם, דל בצבע, ומיד צוללת אל עומק החומר שלצידו, בחיפוש אחר הדלת שבין המציאות לדמיון. הטקסטורות משתנות כרעם ביום בהיר, ופה ושם משיכת מכחול מחסירה פעימה, כך שהציור נשאר תמיד פתוח. העבודה בשכבות היא גם עבודה של אמון – אמון בכך שמה שכוסה לא נעלם, אלא ממשיך לפעום מתחת לפני השטח ולהעניק לציור את עומקו, כמו קרקע שעליה נבנה כל השאר.

את הקרקע הזו טלטל השביעי באוקטובר. מתוך מצב של הישרדות הצטמצמו גם הציורים לגדלים קטנים – גדלים של נדידה, של מה שאפשר לשאת בידיים. מתוך התחושה הזו עלתה בציוריה של אלינה דמות היהודי הנודד, דמות שנושאת שכבות על גבי שכבות של זיכרון היסטורי, ובגוף העבודות האחרון היא הופכת לביטוי לתחושות ולמחשבות של ההווה. כך נוספת לציור עוד שכבה, שבה הזיכרון הקולקטיבי פוגש את האישי. ובכל זאת, כמו בציור עצמו, מה שכוסה לא נעלם: האמון ממשיך לפעום מתחת לפני השטח, ואלינה מבקשת לשוב ולחוש ביטחון בקרקע, ולחזור לציורים גדולים כביטוי לאמון מחודש במציאות.

Future memories – ציור של אלינה שמוקלר: קבוצת דמויות בגוני ירוק-זית, מחובקות, על רקע משיכות שמן עבות בוורוד, צהוב ושחור — **Future memories** · 2026 · שמן על עץ · 40×30 ס״מ

אלינה שמוקלר – ציור שמן בשכבות עבות בירוק, צהוב ושחור, ובתחתיתו דמות של בעל חיים בגוון חרדל

אלינה שמוקלר – ציור שמן של קבוצת דמויות מחובקות בגווני טורקיז וכתום, ממוסגרות במשיכות כחולות

אלינה שמוקלר – דיוקן בשמן עבה של אדם במשקפיים ירוקים ובז'קט כחול, אוחז דף לבן

אלינה שמוקלר – ציור שמן של שתי דמויות מחובקות במבט אל הים, בגווני כחול, טורקיז וכתום

אלינה שמוקלר – דיוקן בשמן עבה על עץ, עם קו צהוב בולט ומשיכות סגולות על רקע ירוק

אלינה שמוקלר – ציור שמן של משפחה – גבר בז'קט ירוק עם תינוק ואישה בשמלה כהה עם ילד – על ספה אדומה, מול רקע כחול בשכבות עבות

אלינה שמוקלר – ציור שמן של זוג עירום כורע ואוחז ידיים, על רקע של שכבות ירוקות וצהובות

מורן מתתיהו

ציור · רישום · וידאו · מיצב

המפגש בין התנהגות אנושית, תרבותית וחברתית, לבין היצר הקדמוני שבאדם.

התבוננות
יצר קדמוני
טקס ויומיום
ביחד ולחוד
חומריות

הפרקטיקה האמנותית שלי נשענת בעיקר על התבוננות בהתנהגויות אנושיות, ובאמצעות ציור, רישום ווידאו אני מרחיבה את גבולות הייצוג של המושאים שבהם אני מתבוננת.

בשנים האחרונות אני חוקרת את המפגש בין התנהגות תרבותית-חברתית-אנושית לבין היצריות החייתית הפריימלית (יצר קדמוני) שבאדם. אני מנסה להתחקות אחריהן ולתעד אותן באמצעות פרקטיקה של ציור פיגורטיבי, ולבחון נושאים ומאפיינים דתיים, טקסיים, מיניים ויומיומיים.

אני נעה בין המיקום שלי כצופה מבחוץ בהתנהגויות ובאינטראקציות אנושיות או חייתיות, לבין היותי משתתפת פעילה, תוך חיפוש אחר המרחק בין ביחד לבין לחוד, בין העולם הממשי, המדומיין והסובייקטיבי – וניסיון לכופף את גבולות הזמן והמרחב.

פעולות של הזזת הדימוי מההקשר וממיקומו המקורי מאפשרות לי להתבונן ביחסים אלו מזוויות שונות, תוך שאילת שאלות על חוקי הטבע – הטבע האנושי, הטבע הפנימי והטבע כמרחב פיזי של התרחשות ספונטנית.

ביוגרפיה

מורן מתתיהו היא אמנית רב־תחומית ישראלית. בעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב חריט ריטפלד (Gerrit Rietveld Academie) באמסטרדם, ולמדה במסגרת חילופי סטודנטים בבצלאל בירושלים. עבודותיה הוצגו בתערוכות בישראל ובעולם, בהן OVERDRESSED במסגרת שבוע האמנות של ברלין 2026, והתערוכה „שכבת מגן” בגלריה המקרר בתל אביב. זכתה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים Unheard באמסטרדם.

לצד עשייתה האמנותית, מתתיהו עוסקת בעשור האחרון באמנות ובחינוך בישראל ובגואה שבהודו. לימדה אמנות, גלובליזציה ווידאו בבית הספר River House Academy, הפועל במסגרת קיימברידג' בגואה, ובבית הספר מדיה אנקורי ברמת השרון. תקופת שהותה בהודו תרמה גם להתעניינותה המתמשכת במלאכות מסורתיות ובפרקטיקות חומריות.

What We Wear I – עבודה של מורן מתתיהו: צורות צבעוניות של פרווה מלאכותית צבועה באדום, ירוק, ורוד, כחול ולבן — **What We Wear I** · 2026 · אקריליק, פיגמנט ומדיום על פרווה מלאכותית · 80×80 ס״מ

מורן מתתיהו – ציור של ערימת צורות בגוני בשר על עמוד שחור, מוקף נרות דולקים, על רקע ורוד נוטף

מורן מתתיהו – ציור של דמויות עירומות בתנועה על רקע אדום וכחול

מורן מתתיהו – רישום בדיו שחור של אנשים סביב שולחן ארוחה מרימים כוסית

מורן מתתיהו – ציור של גבר שוכב על מיטה עם מצעים בכחול וורוד וראש מיטה בצורת פרח

מורן מתתיהו – ציור באדום וורוד של דמות חתולית עם פפיון וכוס קוקטייל

מורן מתתיהו – סדרה של שבעה ציורי דיו וגואש של גורילות מפהקות, תלויים בשורה על קיר

מורן מתתיהו – ציור של גורילה שחורה גדולה על רקע אפור

מורן מתתיהו – הדפס בשחור של ראש סוס ועורפו

ניר אדוני

חיתוך לייזר · מתכת · אור · ציור ורישום

העיר כשכבות של זמן – והמתח שבין קדמה לזיכרון, ובין הבנוי לטבע שפורץ מתוכו.

קו רקיע
קדמה וזיכרון
עיר וטבע
חשיבה אדריכלית
חיתוך לייזר

כבר יותר מעשור אני חוקר את המרחב העירוני דרך השכבות התרבותיות, החומריות וההיסטוריות שלו. אני בוחן איך הגירה, מסחר ותנועה של חומרים מעצבים לאורך הזמן את זהותה של העיר ואת הנוף הפיזי שלה. מעניין אותי במיוחד איך גלי בנייה משנים את קו הרקיע, ולא פעם מוחקים את עקבות העבר – תהליכים שחושפים מתח מתמשך בין קדמה לזיכרון.

נושא מרכזי נוסף בעבודתי הוא היחסים בין הטבע לעיר. אני בוחן את הדרכים שבהן הטבע נכנס אל הסביבה הבנויה: לפעמים כקישוט, ולפעמים ככוח בלתי נשלט שפורץ מתוכה. המתח הזה, בין יצירה להפרעה, מזין את העשייה שלי.

בסטודיו אני אוסף דימויים ולומד אותם – את קנה המידה שלהם ואת ההקשר ההיסטורי שממנו הגיעו – ומפרש אותם מחדש בכלים דיגיטליים, בציור, ברישום ובחיתוך לייזר. מתוך התהליך הזה מתפתחת שפה חזותית רבת שכבות, שצומחת מתוך חשיבה אדריכלית.